לפניי התנגדות לביצוע תביעה כספית ע"ס 21,889 ש"ח בגין חוב ארנונה בקשר לנכס ברחוב XXX, XXX עבור התקופה שמיום 01.09.10-31.12.12.
התביעה הוגשה בסדר דין מקוצר על ידי המועצה המקומית אזור כנגד המבקשים שהינם בני משפחה אחת. המבקש 1 ו-2 בני זוג והמבקש 3 בנם הבגיר.
בדיון שהתקיים ביום 17.03.13 נחקרו המבקשים על תצהיר שניתן בתמיכה לבקשת הרשות להתגונן שהוגשה מטעמם והצדדים סיכמו טענותיהם בעל-פה.
המבקש 1 מר יעקב עצמון טוען בבקשת הרשות להתגונן כי הינו מתגורר למעלה מ34 שנה בבית ברחוב XXX, XXX. לטענתו של מבקש זה בשלב כלשהו נכנס לחובות כספיים גבוהים של כ-12,000,000 ש"ח, שהקשו עליו לשלם את הארנונה. המבקש מציין בתצהירו כי ניתן כנגדו פסק דין בתביעה קודמת שהוגשה על ידי המשיבה. לטענת המבקש אין בידו יכולת כלכלית לשלם כל סכום שיושת עליו. המבקש טוען כי לנוכח מצבו הכלכלי יש להורות על מחיקת התביעה או להשהותה עד לשיפור מצבו הכלכלי.
מעיון בבקשת הרשות להתגונן שהוגשה על ידי המבקש כמו גם התצהיר התומך בה נמצא כי זו אינה מגלה הגנה ולו לכאורה כנגד התביעה אשר הגישה המשיבה כנגד המבקש (הנתבע 1). המבקש מודה בסעיפים 1 ו-2 לתצהיר התומך בבקשת הרשות להתגונן כי הינו מתגורר למעלה מ-34 שנה בבית המצוי ברחוב XXX, XXX שהינו הנכס נשוא התביעה. מכאן כי המבקש מודה כי הינו מחזיק בנכס זה בהתאם להוראת סעיף 1 וסעיף 326 לפקודת העיריות. ועל כן, מחויב הוא על פי הדין בתשלום ארנונה בגין הנכס האמור.
במסגרת סיכומיו העלה המבקש טענה חדשה לפיה הכחיש כי הינו מחזיק בנכס נשוא התביעה בטענה כי לא הוכח מי מהמבקשים מחזיק בנכס זה. טענה זו של המבקש מהווה הרחבת חזית שכן טענה בדבר הכחשת החזקתו בנכס לא הועלתה על ידו במסגרת תצהירו ו/או הבקשה התומכת בבקשת הרשות להתגונן שהוגשה על ידו.
שאלת זהות המחזיק בנכס לצורך החיוב בארנונה הינה שאלה עובדתית, במסגרתה יש לבחון מיהו בעל הזיקה הקרובה ביותר לנכס (בר"מ 7856/06
איגוד ערים איילון נ' מועצה אזורית חבל מודיעין, [פורסם בנבו] תק-על 2008(2) 4398).
על פי סעיף 1 לפקודת העיריות נקבע כי מחזיק בנכס הוא:
"מחזיק- אדם המחזיק למעשה בנכס כבעל או כשוכר או בכל אופן אחר, למעט אדם הגר בבית מלון או בפנסיון".
המבקש מציין בסעיף 2 לתצהירו כי שילם בעבר דמי ארנונה שהוטלו עליו בגין נכס זה וכן מציין בסעיף 1 לתצהיר כי הינו מתגורר בנכס האמור מאז שנת 1968. מקריאת שני סעיפים אלה עולה כי המבקש על פי הגדרות החוק עונה להגדרה של מחזיק בנכס, בהיותו בעל זיקה קרובה בפועל לנכס, כמי שעושה שימוש בפועל ומתגורר בנכס. על כן, המבקש 1 חב מכוח כך בתשלום מיסי ארנונה בגין התקופה נשוא התביעה. אשר על כן, לא מצאתי באמור כי למבקש הגנה ולו לכאורה בפני התביעה ועל כן בקשת הרשות להתגונן שהוגשה על ידו נדחית.
המבקשת 2 (הנתבעת 2), רעייתו של המבקש 1, אישרה בחקירתה בבימ"ש כי היא מתגוררת בנכס יחד עם בעלה מאז שנת 1968 (ראה עמ' 3 לפרוטוקול שורות 4-5). המבקשת 2 טוענת בתצהירה כי אינה מופיעה בספרי המשיבה כבעלים או כמחזיקה, ועל כן אינה חבה בחוב הארנונה נשוא התביעה. אני סבור, כי אין בטענתה זו של המבקשת 2 כדי להוות הגנה ולו לכאורה בפני התביעה, שכן על פי סעיף 1 ו-326 לפקודת העיריות, החיוב בארנונה חל על אדם המחזיק בנכס בין כבעלים או כשוכר בהתאם לבעל הזיקה הקרובה ביותר לנכס. בנסיבות העניין הואיל והמבקשת אישרה בחקירתה כי הינה מתגוררת בנכס יחד עם בעלה במהלך התקופה בגינה הוגשה התביעה לתשלום ארנונה, הרי שיש לראותה יחד עם בעלה כמחזיקים במשותף בנכס, ועל כן יש לחייבם במשותף מכוח כך בחיוב הארנונה.
"כאשר מספר משתמשים מחזיקים ומשתמשים בנכס כולו במשותף, חזקתו של כל אחד מתפשטת על כל הנכס, ואין לו חזקה ייחודית בחלק מסוים בנכס. הרשות המקומית רשאית להשית את מלוא הארנונה על כל אחד מהמשתמשים או על כולם יחד, וכל מי ששמו מופיע בספר הנכסים והנישומים חייב במלוא סכום הארנונה בשל כל הנכס.". (ראה: ספרו של עו"ד ד"רהנרי רוסטוביץ, ארנונה עירונית, ספר ראשון, מהדורה חמישית, עמ' 259-260).
המבקשת 2 טוענת בסעיף 4 לתצהירה כי המשיבה לא צירפה נסח מקרקעין המוכיח כי הינה בעלת הנכס ואף אישור שצורף כנספח א' לכתב התביעה המפרט החוב בגין הארנונה לא נזכר שמה כמחזיקה בנכס או כבעלים. אני סבור כי אין בטענה זו בדבר אי צירוף נסח מקרקעין כדי להקים למבקשת 2 הגנה בפני התביעה שכן המבקשת 2 נתבעת מכוח היותה מחזיקה העושה שימוש בנכס, ועל כן, השאלה בדבר זהות הבעלים הרשום בפנקס המקרקעין של הנכס, נעדרת כל נפקות במקרה זה. העובדה כי בתדפיס שצורף לכתב התביעה לא נזכר שמם של המבקשים 2 ו-3 כבעלים ו/או כמחזיקים, אין בה כשלעצמה כדי להקים הגנה, מאחר והמבקשת 2 הודתה בחקירתה כי הינה מתגוררת יחד עם בעלה בפועל בנכס.
לפיכך, בקשת הרשות להתגונן שהוגשה על ידי המבקשת 2 אינה מגלה הגנה ולו לכאורה, ועל כן נדחית.
המבקש 3 שהינו בנם הבגיר של המבקשים 1 ו-2 עותר לדחיית התביעה כנגדו על הסף מאחר ולטענתו לכתב התביעה לא צורף כל מסמך שהוא המציג רישום בספרי העירייה כי הינו רשום כבעלים של הנכס בגינו הוגשה התביעה. לטענת המבקש 3 האזכור היחיד, הינו של אביו, המבקש 1 ,אשר פרטיו צוינו בחשבון הארנונה שצורף כנספח א' לכתב התביעה. כמו כן, טוען המבקש 3 כי המשיבה לא המציאה נסח רישום מקרקעין המעיד כי הינו בעלי הנכס או שוכר או מחזיק בנכס.
כמו כן, מציין המבקש כי הינו מצוי בהליך פש"ר במסגרתו ניתן לו צו כינוס נכסים.
המבקש 3 נחקר על תצהירו במסגרת חקירה זו הודה המבקש 3 כי הינו מתגורר מאז שנת 1992 בקומה שלמה בבית הוריו. עוד אישר המבקש 3 כי בשנת 2006-2007 היה נשוי והתגורר בכתובת אחרת. אולם לאחר פרידתו מרעייתו בשנת 2007 חזר להתגורר בבית הוריו. (ראה עמ' 3 לפרוטוקול שורות 13-19). מעדותו של המבקש 3 עולה כי המבקש 3 מודה כי בזמנים הרלוונטיים לתביעה קרי בשנים 2010-2012 התגורר המבקש 3 בקומה שלמה של הבית ברחוב העלייה השנייה 4, אזור.
המבקשת 2 במסגרת חקירתה הנגדית אישרה כי המבקש 3, הינו בנה, מתגורר בקומה השנייה של הבית נשוא התביעה, וליחידה זו כניסה נפרדת ועצמאית. (עמ' 3 לפרוטוקול שורות 8-9).
"אין לפרש שכירות משנה בנכס "כדיירות משנה" לפי פקודת העיריות. בשכירות משנה של יחידת שומה נפרדת יש להשית את הארנונה על שוכר המשנה.